גזר דין בתיק תת"ע 2360-12-12

הנאשם מר יחיא שלמה (להלן: " הנאשם") הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות עבירה על סעיפים 62(3), לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 ותקנה 169 לתקנות התעבורה- התשכ"א- 1961.  נציין שהנאשם איננו בעל הפרופיל המקובל בעבירות מעין אלו.  מדובר באדם מבוגר, אלמן, שהחיים לא האירו לו פנים ולא נוסיף בכך.

הטענה העובדתית היא כי ביום 02.11.2012 בשעה 22:51, נהג הנאשם ברכבו, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא מעל הכמות המותרת בחוק.

המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם את פסילת המינימום, קנס ופסילה על תנאי. נציגת המאשימה ציינה כי בעברו התעבורתי של הנאשם שמונה הרשעות קודמות.

כידוע ישנם דעות שונות בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים (בניגוד גמור ומוחלט למדיניות המאשימה בשאר הארץ) סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

נציין כי באשר לטענתה של התביעה לפי בתי משפט לתעבורה עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך. מחקר מעמיק שפורסם בחודש אוקטובר 2012 על ידי ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט. האיור שמתחתינו (הלקוח ממחקר זה) מראה את המספרים המקובלים ונצטט את הדו"ח כלשונו:

נתונים אלו מלמדים ששופטים מנהיגים בפועל מעין "מדרג שכרות," שבו משך הפסילה תואם את חומרת העבירה, הנלמדת בעיקר מרמת השכרות ו/או מסירובו של הנהג לעבור בדיקת שכרות. משך הפסילה הממוצע בקטגוריות ריכוז האלכוהול השונות מוצג באיור 1 להלן:

איור 1 :משך פסילה בפועל בעבירות נהיגה בשכרות כתלות בריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף (שכיחות הקטגוריות באחוזים מוצגת בסוגריים)

מאפייני ההליך המשפטי.

תיקי השכרות (N= 1280) נשפטו על-ידי 28 שופטים בסך הכול, מתוכם 46% נשים (13 שופטות). התיקים נדגמו מארבעה בתי-משפט, עם ייצוג הנע בין 20 ל- 30 אחוז בכל בית משפט. 

ברמת השכרות שלפנינו הרי הממוצע הוא 9.2. חודשי פסילה.  במקרה שלפנינו החלטתי להחמיר עם הנאשם.  דעתי היא שאין די בפסילה לבדה.  מן הראוי  שהנאשם גם יעשה משהו לטובת הציבור ועל כן הנאשם יבצע 250 של"צ. עונש השל"צ הוא עונש שאינו קל. 250 שעות התנדבות משמעותם למעשה כמעט חודש וחצי של עבודה ללא שכר. אין ספק כי באמצעות השל"צ יחזיר הנאשם לחברה חלק מהנזק שגרם לה.

אציין כי מחקר זה מראה שבניגוד לטענת התביעה בירושלים הרי מדיניות התביעה באיזורים אחרים שונה לחלוטין כנראה.

ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק.

לאמור נוסיף כי תיקון 113 לחוק העונשין קובע כי העיקרון שינחה את בית המשפט בבואו לחרוץ את דינו של הנאשם הוא עקרון ההלימה, לאמור, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של דבר.

כמו כן, סעיף 40 ג, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

כידוע שיטת הענישה בשיטתנו הינה אינדיווידואלית ולא מכאנית שיטת המשקללת את נסיבותיו האישיות של כל אדם ואדם. בעניין זה מן הראוי להביא את דבריה  של כב' השו' בדימוס ד' דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7:

ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".

לאור האמור, השאלה הדרושה הכרעה היא האם במקרה שלפנינו יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.

במקרה שלפנינו הנאשם ציין בפני כי המקרה אינו מאפיין את אורח חייו וכי מדובר במעידה חד פעמית שנבעה כתוצאה מהמצב בו היה שרוי באותו זמן. עוד אמר, כי התאלמן מאשתו ומנסה לפתוח פרק נוסף בחייו. לדבריו, פסילה לתקופה ממושכת עלולה לפגוע בו קשות. לפיכך, ביקש להתחשב בו ולא לפסול אותו לתקופה ארוכה.

עוד נציין כי למרות שהנאשם נוהג משנת 1980 (כ- 33 שנים) בעברו התעבורתי רק שמונה הרשעות קודמות. ככלל לא התרשמתי כי מדובר בנאשם בעל התנהגות רצידיביסטית או עבריינית. נהפוך הוא, התרשמתי מאדם, מבוגר, נורמטיבי האוסף את שארית כוחותיו על מנת להצליח בחייו. כמו כן, הנאשם הביע חרטה וצער.